"...לכתוב אתה יודע? תתחיל לכתוב. תכתוב רשמים קולניארים מהביקור האחרון שלך בבנגקוק. תכתוב על מסעדה שווה או על שרות חדש אתה מציע. ככה זה בבלוגים, אנשים כותבים,
לא בטוח שמישהו יקרא את זה וגם אם יקרא אתה לא תדע אבל אם יהיה לך בלוג אני מבטיחה לך שאדאג לבנות לך קישור מהאתר שלך ישירות לבלוג" סוף ציטוט.
אז נכון אולי הציטוט לא לגמרי מדוייק אבל זה בערך מה שהיא אמרה ("היא" יכול להיות או אשתי או אחותי, ובמקרה זה - אחותי) ואני אמרתי לעצמי, נכתוב מה כבר יכול להיות. רק מה, אף פעם לא כתבתי לאוויר, תמיד כתבתי למישהו. תמיד היו פנים מאחורי הכתיבה מה שהפך את זה לא פעם לפחות נעים אבל הרבה יותר קל מאשר לכתוב לאוויר.
ויש בכלל מי שקורא בלוגים? נראה לי כולם עסוקים בלכתוב את עצמם לדעת עד שלאף אחד אין זמן או כוח לקרוא.
הדבר הראשון שבדקתי זה שיש את האופציה להתחרט מחר על מה שכתבתי ומהר למחוק לפני שמישהו עוד יקרא בטעות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה