יום שלישי, 29 במרץ 2011

כמו שאוכל צריך להיות !!!

מפגשים בגד"ש כוללים בתוכם תמיד שלושה אלמנטים הכרחיים: קפה שחור, דיונים על הנעשה בקיבוץ, ו....מה אוכלים. לא חשוב מה תהיה השעה או מי יישב סביב השולחן, תמיד איכשהו מתגלגלת השיחה למבואות החומוס או למסעדה חדשה שנפתחה ושווה ביקור.

מסתבר שאם אתה בוגר ענף חקלאי איך שלא יהפכו אותך תישאר תמיד קרוב לאדמה. זה לא אומר שמסעדה טובה לא יכולה לרגש אותנו אבל גם אם היא תתאמץ מאוד, היא לעולם לא תצליח לעשות מה שצלחת חומוס עם גרגרים חמים עושה בהליכה. וזה את החיבור. החיבור הכל כך טבעי, כל כך פשוט להנאות הקטנות. תן לנו צלוחית זיתים תוצרת בית, עגבנייה אדומה חתוכה ל 4, בצל ופלפל ירוק חריף שמתפוצץ לך בין השיניים ואת צלחת החומוס במרכז, ותקבל חבורה של אנשים מאושרים שלא צריכים כמעט כלום יותר.
בקפה האחרון בגד"ש הכריח אותי תלי לראות את מה שאני מכנה "התשובה של אורוגוואי לחומוס". קוראים לזה צ'יויטו ואני לא מתכוון (וגם לא יכול) לתאר במלים את מה שיש במנה הזו. אבל איך אמרו חז"ל: יוטיוב אחד שווה יותר מאלף מלים.
אזהרה - לא מומלץ לצפייה על בטן ריקה.


תגובה 1:

  1. וואו זה נראה כל כך טוב! בדרום אמריקה והסביבה תמיד יש שדרוגים מעניינים לאוכל, למרות שהרבה פעמים זה חריף או פיקנטי מדי בשבילי אבל נראה מפתה, אני לא מצליח לעמוד בפני זה.

    השבמחק